1ויהי ׀ בשנה הששית בששי בחמשה לחדש אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני ותפל עלי שם יד אדני יהוה׃ 2ואראה והנה דמות כמראה־אש ממראה מתניו ולמטה אש וממתניו ולמעלה כמראה־זהר כעין החשמלה׃ 3וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי ותשא אתי רוח ׀ בין־הארץ ובין השמים ותבא אתי ירושלמה במראות אלהים אל־פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר־שם מושב סמל הקנאה המקנה׃ 4והנה־שם כבוד אלהי ישראל כמראה אשר ראיתי בבקעה׃

5ויאמר אלי בן־אדם שא־נא עיניך דרך צפונה ואשא עיני דרך צפונה והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בבאה׃ 6ויאמר אלי בן־אדם הראה אתה [מהם כ] (מה ק) (הם ק) עשים תועבות גדלות אשר בית־ישראל ׀ עשים פה לרחקה מעל מקדשי ועוד תשוב תראה תועבות גדלות׃ ס

7ויבא אתי אל־פתח החצר ואראה והנה חר־אחד בקיר׃ 8ויאמר אלי בן־אדם חתר־נא בקיר ואחתר בקיר והנה פתח אחד׃ 9ויאמר אלי בא וראה את־התועבות הרעות אשר הם עשים פה׃ 10ואבוא ואראה והנה כל־תבנית רמש ובהמה שקץ וכל־גלולי בית ישראל מחקה על־הקיר סביב ׀ סביב׃ 11ושבעים איש מזקני בית־ישראל ויאזניהו בן־שפן עמד בתוכם עמדים לפניהם ואיש מקטרתו בידו ועתר ענן־הקטרת עלה׃ 12ויאמר אלי הראית בן־אדם אשר זקני בית־ישראל עשים בחשך איש בחדרי משכיתו כי אמרים אין יהוה ראה אתנו עזב יהוה את־הארץ׃ 13ויאמר אלי עוד תשוב תראה תועבות גדלות אשר־המה עשים׃

14ויבא אתי אל־פתח שער בית־יהוה אשר אל־הצפונה והנה־שם הנשים ישבות מבכות את־התמוז׃ ס 15ויאמר אלי הראית בן־אדם עוד תשוב תראה תועבות גדלות מאלה׃

16ויבא אתי אל־חצר בית־יהוה הפנימית והנה־פתח היכל יהוה בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחריהם אל־היכל יהוה ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש׃ 17ויאמר אלי הראית בן־אדם הנקל לבית יהודה מעשות את־התועבות אשר עשו־פה כי־מלאו את־הארץ חמס וישבו להכעיסני והנם שלחים את־הזמורה אל־אפם׃ 18וגם־אני אעשה בחמה לא־תחוס עיני ולא אחמל וקראו באזני קול גדול ולא אשמע אותם׃