1ויהי דבר־יהוה אל־יונה בן־אמתי לאמר׃ 2קום לך אל־נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי־עלתה רעתם לפני׃ 3ויקם יונה לברח תרשישה מלפני יהוה וירד יפו וימצא אניה ׀ באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה מלפני יהוה׃ 4ויהוה הטיל רוח־גדולה אל־הים ויהי סער־גדול בים והאניה חשבה להשבר׃ 5וייראו המלחים ויזעקו איש אל־אלהיו ויטלו את־הכלים אשר באניה אל־הים להקל מעליהם ויונה ירד אל־ירכתי הספינה וישכב וירדם׃ 6ויקרב אליו רב החבל ויאמר לו מה־לך נרדם קום קרא אל־אלהיך אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד׃ 7ויאמרו איש אל־רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו ויפלו גורלות ויפל הגורל על־יונה׃ 8ויאמרו אליו הגידה־נא לנו באשר למי־הרעה הזאת לנו מה־מלאכתך ומאין תבוא מה ארצך ואי־מזה עם אתה׃ 9ויאמר אליהם עברי אנכי ואת־יהוה אלהי השמים אני ירא אשר־עשה את־הים ואת־היבשה׃ 10וייראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה־זאת עשית כי־ידעו האנשים כי־מלפני יהוה הוא ברח כי הגיד להם׃ 11ויאמרו אליו מה־נעשה לך וישתק הים מעלינו כי הים הולך וסער׃ 12ויאמר אליהם שאוני והטילני אל־הים וישתק הים מעליכם כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם׃ 13ויחתרו האנשים להשיב אל־היבשה ולא יכלו כי הים הולך וסער עליהם׃ 14ויקראו אל־יהוה ויאמרו אנה יהוה אל־נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל־תתן עלינו דם נקיא כי־אתה יהוה כאשר חפצת עשית׃ 15וישאו את־יונה ויטלהו אל־הים ויעמד הים מזעפו׃ 16וייראו האנשים יראה גדולה את־יהוה ויזבחו־זבח ליהוה וידרו נדרים׃ 17וימן יהוה דג גדול לבלע את־יונה ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות׃ |
    |