1וידע יואב בן־צריה כי־לב המלך על־אבשלום׃ 2וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי־נא ולבשי־נא בגדי־אבל ואל־תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על־מת׃ 3ובאת אל־המלך ודברת אליו כדבר הזה וישם יואב את־הדברים בפיה׃

4ותאמר האשה התקעית אל־המלך ותפל על־אפיה ארצה ותשתחו ותאמר הושעה המלך׃ ס 5ויאמר־לה המלך מה־לך ותאמר אבל אשה־אלמנה אני וימת אישי׃ 6ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את־האחד וימת אתו׃ 7והנה קמה כל־המשפחה על־שפחתך ויאמרו תני ׀ את־מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את־היורש וכבו את־גחלתי אשר נשארה לבלתי [שום־ כ] (שים־לאישי ק) שם ושארית על־פני האדמה׃ פ

8ויאמר המלך אל־האשה לכי לביתך ואני אצוה עליך׃ 9ותאמר האשה התקועית אל־המלך עלי אדני המלך העון ועל־בית אבי והמלך וכסאו נקי׃ ס 10ויאמר המלך המדבר אליך והבאתו אלי ולא־יסיף עוד לגעת בך׃ 11ותאמר יזכר־נא המלך את־יהוה אלהיך [מהרבית כ] (מהרבת ק) גאל הדם לשחת ולא ישמידו את־בני ויאמר חי־יהוה אם־יפל משערת בנך ארצה׃

12ותאמר האשה תדבר־נא שפחתך אל־אדני המלך דבר ויאמר דברי׃ ס 13ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על־עם אלהים ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את־נדחו׃ 14כי־מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא־ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח׃ 15ועתה אשר־באתי לדבר אל־המלך אדני את־הדבר הזה כי יראני העם ותאמר שפחתך אדברה־נא אל־המלך אולי יעשה המלך את־דבר אמתו׃ 16כי ישמע המלך להציל את־אמתו מכף האיש להשמיד אתי ואת־בני יחד מנחלת אלהים׃ 17ותאמר שפחתך יהיה־נא דבר־אדני המלך למנוחה כי ׀ כמלאך האלהים כן אדני המלך לשמע הטוב והרע ויהוה אלהיך יהי עמך׃ פ

18ויען המלך ויאמר אל־האשה אל־נא תכחדי ממני דבר אשר אנכי שאל אתך ותאמר האשה ידבר־נא אדני המלך׃ 19ויאמר המלך היד יואב אתך בכל־זאת ותען האשה ותאמר חי־נפשך אדני המלך אם־אש ׀ להמין ולהשמיל מכל אשר־דבר אדני המלך כי־עבדך יואב הוא צוני והוא ם בפי שפחתך את כל־הדברים האלה׃ 20לבעבור סבב את־פני הדבר עשה עבדך יואב את־הדבר הזה ואדני חכם כחכמת מלאך האלהים לדעת את־כל־אשר בארץ׃ ס

21ויאמר המלך אל־יואב הנה־נא עשיתי את־הדבר הזה ולך השב את־הנער את־אבשלום׃ 22ויפל יואב אל־פניו ארצה וישתחו ויברך את־המלך ויאמר יואב היום ידע עבדך כי־מצאתי חן בעיניך אדני המלך אשר־עשה המלך את־דבר [עבדו כ] (עבדך׃ ק) 23ויקם יואב וילך גשורה ויבא את־אבשלום ירושלם׃ פ 24ויאמר המלך יסב אל־ביתו ופני לא יראה ויסב אבשלום אל־ביתו ופני המלך לא ראה׃ ס

25וכאבשלום לא־היה איש־יפה בכל־ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא־היה בו מום׃ 26ובגלחו את־ראשו והיה מקץ ימים ׀ לימים אשר יגלח כי־כבד עליו וגלחו ושקל את־שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך׃ 27ויולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר היא היתה אשה יפת מראה׃ פ

28וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה׃ 29וישלח אבשלום אל־יואב לשלח אתו אל־המלך ולא אבה לבוא אליו וישלח עוד שנית ולא אבה לבוא׃ 30ויאמר אל־עבדיו ראו חלקת יואב אל־ידי ולו־שם שערים לכו [והוצתיה כ] (והציתוה ק) באש ויצתו עבדי אבשלום את־החלקה באש׃ פ 31ויקם יואב ויבא אל־אבשלום הביתה ויאמר אליו למה הציתו עבדך את־החלקה אשר־לי באש׃ 32ויאמר אבשלום אל־יואב הנה שלחתי אליך ׀ לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל־המלך לאמר למה באתי מגשור טוב לי עד אני־שם ועתה אראה פני המלך ואם־יש־בי עון והמתני׃ 33ויבא יואב אל־המלך ויגד־לו ויקרא אל־אבשלום ויבא אל־המלך וישתחו לו על־אפיו ארצה לפני המלך וישק המלך לאבשלום׃ פ