1ויהי מאחרי כן ויעש לו אבשלום מרכבה וססים וחמשים איש רצים לפניו׃ 2והשכים אבשלום ועמד על־יד דרך השער ויהי כל־האיש אשר־יהיה־לו־ריב לבוא אל־המלך למשפט ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי־מזה עיר אתה ויאמר מאחד שבטי־ישראל עבדך׃ 3ויאמר אליו אבשלום ראה דברך טובים ונכחים ושמע אין־לך מאת המלך׃ 4ויאמר אבשלום מי־ישמני שפט בארץ ועלי יבוא כל־איש אשר־יהיה־לו־ריב ומשפט והצדקתיו׃ 5והיה בקרב־איש להשתחות לו ושלח את־ידו והחזיק לו ונשק לו׃ 6ויעש אבשלום כדבר הזה לכל־ישראל אשר־יבאו למשפט אל־המלך ויגנב אבשלום את־לב אנשי ישראל׃ פ

7ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל־המלך אלכה נא ואשלם את־נדרי אשר־נדרתי ליהוה בחברון׃ 8כי־נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם־ [ישיב כ] (ישוב ק) ישיבני יהוה ירושלם ועבדתי את־יהוה׃ 9ויאמר־לו המלך לך בשלום ויקם וילך חברונה׃ פ 10וישלח אבשלום מרגלים בכל־שבטי ישראל לאמר כשמעכם את־קול השפר ואמרתם מלך אבשלום בחברון׃ 11ואת־אבשלום הלכו מאתים איש מירושלם קראים והלכים לתמם ולא ידעו כל־דבר׃ 12וישלח אבשלום את־אחיתפל הגילני יועץ דוד מעירו מגלה בזבחו את־הזבחים ויהי הקשר אמץ והעם הולך ורב את־אבשלום׃

13ויבא המגיד אל־דוד לאמר היה לב־איש ישראל אחרי אבשלום׃ 14ויאמר דוד לכל־עבדיו אשר־אתו בירושלם קומו ונברחה כי לא־תהיה־לנו פליטה מפני אבשלום מהרו ללכת פן־ימהר והשגנו והדיח עלינו את־הרעה והכה העיר לפי־חרב׃ 15ויאמרו עבדי־המלך אל־המלך ככל אשר־יבחר אדני המלך הנה עבדיך׃ 16ויצא המלך וכל־ביתו ברגליו ויעזב המלך את עשר נשים פלגשים לשמר הבית׃ 17ויצא המלך וכל־העם ברגליו ויעמדו בית המרחק׃ 18וכל־עבדיו עברים על־ידו וכל־הכרתי וכל־הפלתי וכל־הגתים שש־מאות איש אשר־באו ברגלו מגת עברים על־פני המלך׃

19ויאמר המלך אל־אתי הגתי למה תלך גם־אתה אתנו שוב ושב עם־המלך כי־נכרי אתה וגם־גלה אתה למקומך׃ 20תמול ׀ בואך והיום [אנועך כ] (אניעך ק) עמנו ללכת ואני הולך על אשר־אני הולך שוב והשב את־אחיך עמך חסד ואמת׃ 21ויען אתי את־המלך ויאמר חי־יהוה וחי אדני המלך כי אם־במקום אשר יהיה־שם ׀ אדני המלך אם־למות אם־לחיים כי־שם יהיה עבדך׃ 22ויאמר דוד אל־אתי לך ועבר ויעבר אתי הגתי וכל־אנשיו וכל־הטף אשר אתו׃ 23וכל־הארץ בוכים קול גדול וכל־העם עברים והמלך עבר בנחל קדרון וכל־העם עברים על־פני־דרך את־המדבר׃

24והנה גם־צדוק וכל־הלוים אתו נשאים את־ארון ברית האלהים ויצקו את־ארון האלהים ויעל אביתר עד־תם כל־העם לעבור מן־העיר׃ 25ויאמר המלך לצדוק השב את־ארון האלהים העיר אם־אמצא חן בעיני יהוה והשבני והראני אתו ואת־נוהו׃ 26ואם כה יאמר לא חפצתי בך הנני יעשה־לי כאשר טוב בעיניו׃ ס 27ויאמר המלך אל־צדוק הכהן הרואה אתה שבה העיר בשלום ואחימעץ בנך ויהונתן בן־אביתר שני בניכם אתכם׃ 28ראו אנכי מתמהמה [בעברות כ] (בערבות ק) המדבר עד בוא דבר מעמכם להגיד לי׃ 29וישב צדוק ואביתר את־ארון האלהים ירושלם וישבו שם׃

30ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ׀ ובוכה וראש לו חפוי והוא הלך יחף וכל־העם אשר־אתו חפו איש ראשו ועלו עלה ובכה׃ 31ודוד הגיד לאמר אחיתפל בקשרים עם־אבשלום ויאמר דוד סכל־נא את־עצת אחיתפל יהוה׃

32ויהי דוד בא עד־הראש אשר־ישתחוה שם לאלהים והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על־ראשו׃ 33ויאמר לו דוד אם עברת אתי והית עלי למשא׃ 34ואם־העיר תשוב ואמרת לאבשלום עבדך אני המלך אהיה עבד אביך ואני מאז ועתה ואני עבדך והפרתה לי את עצת אחיתפל׃ 35והלוא עמך שם צדוק ואביתר הכהנים והיה כל־הדבר אשר תשמע מבית המלך תגיד לצדוק ולאביתר הכהנים׃ 36הנה־שם עמם שני בניהם אחימעץ לצדוק ויהונתן לאביתר ושלחתם בידם אלי כל־דבר אשר תשמעו׃ 37ויבא חושי רעה דוד העיר ואבשלם יבא ירושלם׃