1ויהי כי־ישב המלך בביתו ויהוה הניח־לו מסביב מכל־איביו׃ 2ויאמר המלך אל־נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה׃ 3ויאמר נתן אל־המלך כל אשר בלבבך לך עשה כי יהוה עמך׃ ס

4ויהי בלילה ההוא ויהי דבר־יהוה אל־נתן לאמר׃ 5לך ואמרת אל־עבדי אל־דוד כה אמר יהוה האתה תבנה־לי בית לשבתי׃ 6כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את־בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן׃ 7בכל אשר־התהלכתי בכל־בני ישראל הדבר דברתי את־אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את־עמי את־ישראל לאמר למה לא־בניתם לי בית ארזים׃

8ועתה כה־תאמר לעבדי לדוד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן־הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על־עמי על־ישראל׃ 9ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרתה את־כל־איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ׃ 10ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא־יסיפו בני־עולה לענותו כאשר בראשונה׃ 11ולמן־היום אשר צויתי שפטים על־עמי ישראל והניחתי לך מכל־איביך והגיד לך יהוה כי־בית יעשה־לך יהוה׃ 12כי ׀ ימלאו ימיך ושכבת את־אבתיך והקימתי את־זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינתי את־ממלכתו׃ 13הוא יבנה־בית לשמי וכננתי את־כסא ממלכתו עד־עולם׃ 14אני אהיה־לו לאב והוא יהיה־לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם׃ 15וחסדי לא־יסור ממנו כאשר הסרתי מעם שאול אשר הסרתי מלפניך׃ 16ונאמן ביתך וממלכתך עד־עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד־עולם׃ 17ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל־דוד׃ ס

18ויבא המלך דוד וישב לפני יהוה ויאמר מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי כי הביאתני עד־הלם׃ 19ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה ותדבר גם אל־בית־עבדך למרחוק וזאת תורת האדם אדני יהוה׃ 20ומה־יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את־עבדך אדני יהוה׃ 21בעבור דברך וכלבך עשית את כל־הגדולה הזאת להודיע את־עבדך׃ 22על־כן גדלת אדני יהוה כי־אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר־שמענו באזנינו׃ 23ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו־אלהים לפדות־לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו׃ 24ותכונן לך את־עמך ישראל ׀ לך לעם עד־עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים׃ ס 25ועתה יהוה אלהים הדבר אשר דברת על־עבדך ועל־ביתו הקם עד־עולם ועשה כאשר דברת׃ 26ויגדל שמך עד־עולם לאמר יהוה צבאות אלהים על־ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך׃ 27כי־אתה יהוה צבאות אלהי ישראל גליתה את־אזן עבדך לאמר בית אבנה־לך על־כן מצא עבדך את־לבו להתפלל אליך את־התפלה הזאת׃ 28ועתה ׀ אדני יהוה אתה־הוא האלהים ודבריך יהיו אמת ותדבר אל־עבדך את־הטובה הזאת׃ 29ועתה הואל וברך את־בית עבדך להיות לעולם לפניך כי־אתה אדני יהוה דברת ומברכתך יברך בית־עבדך לעולם׃ פ