1דברי קהלת בן־דוד מלך בירושלם׃ 2הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל׃ 3מה־יתרון לאדם בכל־עמלו שיעמל תחת השמש׃ 4דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת׃ 5וזרח השמש ובא השמש ואל־מקומו שואף זורח הוא שם׃ 6הולך אל־דרום וסובב אל־צפון סובב ׀ סבב הולך הרוח ועל־סביבתיו שב הרוח׃ 7כל־הנחלים הלכים אל־הים והים איננו מלא אל־מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת׃ 8כל־הדברים יגעים לא־יוכל איש לדבר לא־תשבע עין לראות ולא־תמלא אזן משמע׃ 9מה־שהיה הוא שיהיה ומה־שנעשה הוא שיעשה ואין כל־חדש תחת השמש׃ 10יש דבר שיאמר ראה־זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו׃ 11אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא־יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה׃ פ 12אני קהלת הייתי מלך על־ישראל בירושלם׃ 13ונתתי את־לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל־אשר נעשה תחת השמים הוא ׀ ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃ 14ראיתי את־כל־המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח׃ 15מעות לא־יוכל לתקן וחסרון לא־יוכל להמנות׃ 16דברתי אני עם־לבי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל־אשר־היה לפני על־ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת׃ 17ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות ידעתי שגם־זה הוא רעיון רוח׃ 18כי ברב חכמה רב־כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב׃ |
    |