1אמרתי אני בלבי לכה־נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם־הוא הבל׃ 2לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה־זה עשה׃ 3תרתי בלבי למשוך ביין את־בשרי ולבי נהג בחכמה ולאחז בסכלות עד אשר־אראה אי־זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהם׃ 4הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים׃ 5עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל־פרי׃ 6עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים׃ 7קניתי עבדים ושפחות ובני־בית היה לי גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שהיו לפני בירושלם׃ 8כנסתי לי גם־כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות עשיתי לי שרים ושרות ותענוגת בני האדם שדה ושדות׃

9וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלם אף חכמתי עמדה לי׃ 10וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם לא־מנעתי את־לבי מכל־שמחה כי־לבי שמח מכל־עמלי וזה־היה חלקי מכל־עמלי׃ 11ופניתי אני בכל־מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש׃

12ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי ׀ מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר־כבר עשוהו׃ 13וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן־הסכלות כיתרון האור מן־החשך׃ 14החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם־אני שמקרה אחד יקרה את־כלם׃ 15ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם־אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר ודברתי בלבי שגם־זה הבל׃ 16כי אין זכרון לחכם עם־הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם־הכסיל׃ 17ושנאתי את־החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי־הכל הבל ורעות רוח׃

18ושנאתי אני את־כל־עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי׃ 19ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל־עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש גם־זה הבל׃ 20וסבותי אני ליאש את־לבי על כל־העמל שעמלתי תחת השמש׃ 21כי־יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל־בו יתננו חלקו גם־זה הבל ורעה רבה׃ 22כי מה־הוה לאדם בכל־עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש׃ 23כי כל־ימיו מכאבים וכעס ענינו גם־בלילה לא־שכב לבו גם־זה הבל הוא׃

24אין־טוב באדם שיאכל ושתה והראה את־נפשו טוב בעמלו גם־זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא׃ 25כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני׃ 26כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים גם־זה הבל ורעות רוח׃