1אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה׃

2ריבו באמכם ריבו כי־היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה׃

3פן־אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא׃

4ואת־בניה לא ארחם כי־בני זנונים המה׃

5כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי׃

6לכן הנני־שך את־דרכך בסירים וגדרתי את־גדרה ונתיבותיה לא תמצא׃

7ורדפה את־מאהביה ולא־תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל־אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה׃

8והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל׃

9לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את־ערותה׃

10ועתה אגלה את־נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא־יצילנה מידי׃

11והשבתי כל־משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה׃

12והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו־לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה׃

13ופקדתי עליה את־ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם־יהוה׃ פ

14לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על־לבה׃

15ונתתי לה את־כרמיה משם ואת־עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלתה מארץ־מצרים׃ ס

16והיה ביום־ההוא נאם־יהוה תקראי אישי ולא־תקראי־לי עוד בעלי׃

17והסרתי את־שמות הבעלים מפיה ולא־יזכרו עוד בשמם׃

18וכרתי להם ברית ביום ההוא עם־חית השדה ועם־עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן־הארץ והשכבתים לבטח׃

19וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים׃

20וארשתיך לי באמונה וידעת את־יהוה׃ ס

21והיה ׀ ביום ההוא אענה נאם־יהוה אענה את־השמים והם יענו את־הארץ׃

22והארץ תענה את־הדגן ואת־התירוש ואת־היצהר והם יענו את־יזרעאל׃

23וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את־לא רחמה ואמרתי ללא־עמי עמי־אתה והוא יאמר אלהי׃ פ