1כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ׃ 2ובל־יאמרו ללבבם כל־רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו׃ 3ברעתם ישמחו־מלך ובכחשיהם שרים׃ 4כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד־חמצתו׃ 5יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את־לצצים׃ 6כי־קרבו כתנור לבם בארבם כל־הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה׃ 7כלם יחמו כתנור ואכלו את־שפטיהם כל־מלכיהם נפלו אין־קרא בהם אלי׃ 8אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה׃ 9אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם־שיבה זרקה בו והוא לא ידע׃ 10וענה גאון־ישראל בפניו ולא־שבו אל־יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל־זאת׃ 11ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו׃ 12כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם׃ ס 13אוי להם כי־נדדו ממני שד להם כי־פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים׃ 14ולא־זעקו אלי בלבם כי יילילו על־משכבותם על־דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי׃ 15ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו־רע׃ 16ישובו ׀ לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים׃ |
    |