1הדבר אשר היה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃ 2קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את־דברי׃ 3וארד בית היוצר [והנהו כ] (והנה ־הוא ק) עשה מלאכה על־האבנים׃ 4ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחמר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות׃ פ

5ויהי דבר־יהוה אלי לאמור׃ 6הכיוצר הזה לא־אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם־יהוה הנה כחמר ביד היוצר כן־אתם בידי בית ישראל׃ ס 7רגע אדבר על־גוי ועל־ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד׃ 8ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על־הרעה אשר חשבתי לעשות לו׃ ס 9ורגע אדבר על־גוי ועל־ממלכה לבנת ולנטע׃ 10ועשה [הרעה כ] (הרע ק) בעיני לבלתי שמע בקולי ונחמתי על־הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו׃ ס 11ועתה אמר־נא אל־איש־יהודה ועל־יושבי ירושלם לאמר כה אמר יהוה הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם׃ 12ואמרו נואש כי־אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו־הרע נעשה׃ ס

13לכן כה אמר יהוה שאלו־נא בגוים מי שמע כאלה שעררת עשתה מאד בתולת ישראל׃

14היעזב מצור שדי שלג לבנון אם־ינתשו מים זרים קרים נוזלים׃

15כי־שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה׃

16לשום ארצם לשמה [שרוקת כ] (שריקות ק) עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו׃

17כרוח־קדים אפיצם לפני אויב ערף ולא־פנים אראם ביום אידם׃ ס

18ויאמרו לכו ונחשבה על־ירמיהו מחשבות כי לא־תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל־נקשיבה אל־כל־דבריו׃

19הקשיבה יהוה אלי ושמע לקול יריבי׃

20הישלם תחת־טובה רעה כי־כרו שוחה לנפשי זכר ׀ עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את־חמתך מהם׃

21לכן תן את־בניהם לרעב והגרם על־ידי־חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי־חרב במלחמה׃

22תשמע זעקה מבתיהם כי־תביא עליהם גדוד פתאם כי־כרו [שיחה כ] (שוחה ק) ללכדני ופחים טמנו לרגלי׃

23ואתה יהוה ידעת את־כל־עצתם עלי למות אל־תכפר על־עונם וחטאתם מלפניך אל־תמחי [והיו כ] (ויהיו ק) מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם׃ ס