1ודוד עבר מעט מהראש והנה ציבא נער מפי־בשת לקראתו וצמד חמרים חבשים ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קיץ ונבל יין׃ 2ויאמר המלך אל־ציבא מה־אלה לך ויאמר ציבא החמורים לבית־המלך לרכב [ולהלחם כ] (והלחם ק) והקיץ לאכול הנערים והיין לשתות היעף במדבר׃ 3ויאמר המלך ואיה בן־אדניך ויאמר ציבא אל־המלך הנה יושב בירושלם כי אמר היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי׃ 4ויאמר המלך לצבא הנה לך כל אשר למפי־בשת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא־חן בעיניך אדני המלך׃

5ובא המלך דוד עד־בחורים והנה משם איש יוצא ממשפחת בית־שאול ושמו שמעי בן־גרא יצא יצוא ומקלל׃ 6ויסקל באבנים את־דוד ואת־כל־עבדי המלך דוד וכל־העם וכל־הגברים מימינו ומשמאלו׃ 7וכה־אמר שמעי בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל׃ 8השיב עליך יהוה כל ׀ דמי בית־שאול אשר מלכת [תחתו כ] (תחתיו ק) ויתן יהוה את־המלוכה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך כי איש דמים אתה׃

9ויאמר אבישי בן־צרויה אל־המלך למה יקלל הכלב המת הזה את־אדני המלך אעברה־נא ואסירה את־ראשו׃ ס 10ויאמר המלך מה־לי ולכם בני צריה [כי כ] (כה ק) יקלל [וכי כ] (כי ק) יהוה אמר לו קלל את־דוד ומי יאמר מדוע עשיתה כן׃ ס 11ויאמר דוד אל־אבישי ואל־כל־עבדיו הנה בני אשר־יצא ממעי מבקש את־נפשי ואף כי־עתה בן־הימיני הנחו לו ויקלל כי אמר־לו יהוה׃ 12אולי יראה יהוה [בעוני כ] (בעיני ק) והשיב יהוה לי טובה תחת קללתו היום הזה׃ 13וילך דוד ואנשיו בדרך ס ושמעי הלך בצלע ההר לעמתו הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר׃ פ 14ויבא המלך וכל־העם אשר־אתו עיפים וינפש שם׃

15ואבשלום וכל־העם איש ישראל באו ירושלם ואחיתפל אתו׃ 16ויהי כאשר־בא חושי הארכי רעה דוד אל־אבשלום ויאמר חושי אל־אבשלם יחי המלך יחי המלך׃ 17ויאמר אבשלום אל־חושי זה חסדך את־רעך למה לא־הלכת את־רעך׃ 18ויאמר חושי אל־אבשלם לא כי אשר בחר יהוה והעם הזה וכל־איש ישראל [לא כ] (לו ק) אהיה ואתו אשב׃ 19והשנית למי אני אעבד הלוא לפני בנו כאשר עבדתי לפני אביך כן אהיה לפניך׃ פ

20ויאמר אבשלום אל־אחיתפל הבו לכם עצה מה־נעשה׃ 21ויאמר אחיתפל אל־אבשלם בוא אל־פלגשי אביך אשר הניח לשמור הבית ושמע כל־ישראל כי־נבאשת את־אביך וחזקו ידי כל־אשר אתך׃ 22ויטו לאבשלום האהל על־הגג ויבא אבשלום אל־פלגשי אביו לעיני כל־ישראל׃ 23ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל־ (איש ק) בדבר האלהים כן כל־עצת אחיתפל גם־לדוד גם לאבשלם׃ ס