1אל־תשמח ישראל ׀ אל־גיל כעמים כי זנית מעל אלהיך אהבת אתנן על כל־גרנות דגן׃ 2גרן ויקב לא ירעם ותירוש יכחש בה׃ 3לא ישבו בארץ יהוה ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו׃ 4לא־יסכו ליהוה ׀ יין ולא יערבו־לו זבחיהם כלחם אונים להם כל־אכליו יטמאו כי־לחמם לנפשם לא יבוא בית יהוה ׃ 5מה־תעשו ליום מועד וליום חג־יהוה׃ 6כי־הנה הלכו משד מצרים תקבצם מף תקברם מחמד לכספם קמוש יירשם חוח באהליהם׃ 7באו ׀ ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה׃ 8צפה אפרים עם־אלהי נביא פח יקוש על־כל־דרכיו משטמה בבית אלהיו׃ 9העמיקו־שחתו כימי הגבעה יזכור עונם יפקוד חטאותם׃ ס 10כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל־פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם׃ 11אפרים כעוף יתעופף כבודם מלדה ומבטן ומהריון׃ 12כי אם־יגדלו את־בניהם ושכלתים מאדם כי־גם־אוי להם בשורי מהם׃ 13אפרים כאשר־ראיתי לצור שתולה בנוה ואפרים להוציא אל־הרג בניו׃ 14תן־להם יהוה מה־תתן תן־להם רחם משכיל ושדים צמקים׃ 15כל־רעתם בגלגל כי־שם שנאתים על רע מעלליהם מביתי אגרשם לא אוסף אהבתם כל־שריהם סררים׃ 16הכה אפרים שרשם יבש פרי [בלי־ כ] (בל־יעשון ק) גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם׃ ס 17ימאסם אלהי כי לא שמעו לו ויהיו נדדים בגוים׃ ס |
    |