1למואב כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל־נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה׃

2אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם־מדמן תדמי אחריך תלך חרב׃

3קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול׃

4נשברה מואב השמיעו זעקה [צעוריה כ] (צעיריה׃ ק)

5כי מעלה [הלחות כ] (הלוחית ק) בבכי יעלה־בכי כי במורד חורנים צרי צעקת־שבר שמעו׃

6נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר׃

7כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם־את תלכדי ויצא [כמיש כ] (כמוש ק) בגולה כהניו ושריו [יחד כ] (יחדיו׃ ק)

8ויבא שדד אל־כל־עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה׃

9תנו־ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן׃

10ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם׃

11שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל־שמריו ולא־הורק מכלי אל־כלי ובגולה לא הלך על־כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר׃ ס

12לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ושלחתי־לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו׃ 13ובש מואב מכמוש כאשר־בשו בית ישראל מבית אל מבטחם׃

14איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי־חיל למלחמה׃

15שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם־המלך יהוה צבאות שמו׃

16קרוב איד־מואב לבוא ורעתו מהרה מאד׃

17נדו לו כל־סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה־עז מקל תפארה׃

18רדי מכבוד [ישבי כ] (ושבי ק) בצמא ישבת בת־דיבון כי־שדד מואב עלה בך שחת מבצריך׃

19אל־דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי־נס ונמלטה אמרי מה־נהיתה׃

20הביש מואב כי־חתה [הילילי כ] (הילילו ׀ ק) [וזעקי כ] (וזעקו ק) הגידו בארנון כי שדד מואב׃

21ומשפט בא אל־ארץ המישר אל־חלון ואל־יהצה ועל־ [מופעת כ] (מיפעת׃ ק) 22ועל־דיבון ועל־נבו ועל־בית דבלתים׃ 23ועל קריתים ועל־בית גמול ועל־בית מעון׃ 24ועל־קריות ועל־בצרה ועל כל־ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות׃ 25נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה׃ 26השכירהו כי על־יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם־הוא׃ 27ואם ׀ לוא השחק היה לך ישראל אם־בגנבים [נמצאה כ] (נמצא ק) כי־מדי דבריך בו תתנודד׃

28עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי־פחת׃

29שמענו גאון־מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו׃

30אני ידעתי נאם־יהוה עברתו ולא־כן בדיו לא־כן עשו׃

31על־כן על־מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל־אנשי קיר־חרש יהגה׃

32מבכי יעזר אבכה־לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על־קיצך ועל־בצירך שדד נפל׃

33ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא־ידרך הידד הידד לא הידד׃

34מזעקת חשבון עד־אלעלה עד־יהץ נתנו קולם מצער עד־חרנים עגלת שלשיה כי גם־מי נמרים למשמות יהיו׃ 35והשבתי למואב נאם־יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו׃

36על־כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל־אנשי קיר־חרש כחלילים יהמה על־כן יתרת עשה אבדו׃ 37כי כל־ראש קרחה וכל־זקן גרעה על כל־ידים גדדת ועל־מתנים שק׃ 38על כל־גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי־שברתי את־מואב ככלי אין־חפץ בו נאם־יהוה׃ 39איך חתה הילילו איך הפנה־ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל־סביביו׃ ס

40כי־כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל־מואב׃

41נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה׃

42ונשמד מואב מעם כי על־יהוה הגדיל׃

43פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם־יהוה׃

44[הניס כ] (הנס ק) מפני הפחד יפל אל־הפחת והעלה מן־הפחת ילכד בפח כי־אביא אליה אל־מואב שנת פקדתם נאם־יהוה׃

45בצל חשבון עמדו מכח נסים כי־אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון׃

46אוי־לך מואב אבד עם־כמוש כי־לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה׃

47ושבתי שבות־מואב באחרית הימים נאם־יהוה עד־הנה משפט מואב׃ ס